יהודה הרביעי בבני יעקב. בנה של לאה אימנו (בראשית כט, לה).
אבי השבט, הנקרא על שמו.
נקרא בשם יהודה על-ידי לאה אמו, באומרה: “הפעם אודה את ה'” (שם).
נולד בט”ו בניסן. נפטר בן 119 שנה (ילקוט שמעוני, שמות קסב).

יהודה הציל את יוסף ממוות בשנת ב’רט”ז (1544 לפה”ס), אך לא השיבו לאביו אלא השיא לאחיו עצה למכרו (שם לז, כו – כז).
מעמדו והשפעתו גברו על אלו של ראובן הבכור והוא נעשה למנהיג האחים.
זכה לאמון אביו, שהסכים להצעתו לקחת את בנימין מצרימה, לאחר שערב לשלומו (שם מג, ח – יד).

יהודה עמד לפני יוסף כראש האחים, וכמי שעליו מוטל סבלו של האב הזקן (שם מד, יד – לד).
מעמד מיוחד זה משתקף בברכת יעקב, שבה זכה לעליונות על האחים: “יהודה אתה יודוך אחיך… ישתחוו לך בני אביך” (שם מט, ח).
יהודה זכה “לעשות ממשלה (להיות מושל) בישראל” (סוטה לז, א), והמלכות לעולם שלו ובשבטו – אם מפני שהודה ב”מעשה תמר”, או מפני שהציל את יוסף אחיו מן המיתה, או “מפני הענווה” ועוד (תוספתא, ברכות ד, טז).

יהודה זכה גם לגבורה מופלגת, “שניתן לו גבורה של ארי” (בראשית – רבה צח, ז).
חז”ל הפליגו בתיאור גבורתו (שם צג, ו-ט). יש אומרים שהרג את עשיו בשעת קבורת יצחק במערת המכפלה (ירושלמי, גיטין ה, ז; שוחר טוב יח, לב) ולפי דעת אחרים הרג את עשיו ביום קבורת יעקב לאחר שהמכה שנתן חושים בן דן לעשיו לא הביאה למותו ויהודה השלים את המעשה.

זכה שיהיו כל ישראל נקראים על שמו: “יהודי אנא” (בראשית-רבה צח, ו).
זכות כפולה נתגלגלה לידיו במעשה תמר, ש”התחיל במצוות יבום תחילה”, ושנתקדש שם שמים בפרהסיה על ידו, כשהודה במעשה זה ואמר: “צדקה ממני” (בראשית לח, כו); וכל עצמו של מעשה זה חיובי, שהיה מכוון על-ידי ההשגחה האלוקית כדי להעמיד בישראל שושלת מלכים שמהם יצא משיח (סוטה י, א; בראשית-רבה פה, א).
נקבר בעיר בנימין נגד בית לחם וספר הישר, סוף יהושע).

(אנציקלופדיה לבית ישראל)
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים