אחת השאיפות של אנשים בעולם היא לזכות לכבוד, מעמד חברתי, או פשוט רצון להערצה.

נכון שהרדיפה אחר הכבוד היא מגונה בפי רבותינו עד כדי שהתבטאו חז”ל שהכבוד מוציא את האדם מהעולם.

אך נשאלת השאלה מהו באמת כבוד אמיתי? או יותר מדויק, מתי נחשב כבוד לגדול יותר? איך וכיצד מודדים?

אם יש אדם שכל מקום שהוא מגיע אליו, נוהגים כלפיו יחס מיוחד כמו מקום ישיבה של ה’מכובדים’, או רכב עם נהג צמוד שמיועד להביא רק אותו, וכולם מחייכים אליו, שלא לדבר על חלילה לפגוע בו.
ברור שמדובר באדם עם כבוד.

אך אם הוא זוכה כרגע לכבוד הנ”ל רק מתוקף תפקידו, זאת אומרת שהכבוד הזה הוא זמני, כיוון שכאשר הוא מסיים את התפקיד או יוצא מן המסגרת בה הוא מכובד, הכבוד הזה כבר לא רלוונטי.

למשל קצין מובחר במשטרה/בצבא, או ח”כ/שר וכדומה, אם נפגוש אותם כמה עשרות שנים אחרי סיום התפקיד, ספק אם מישהו ינהג בהם כבוד כמו פעם.
דוגמא אחרת – כוכבים, סלבריטיז.

זמרים, ספורטאים, שחקנים וכדומה. בשעת ההצלחה שלהם ברור שהם ‘על הגל’ והכבוד מציף אותם, אך עשרות שנים אחרי שהם היו מרכז העניינים, החליפו אותם כוכבים טריים אחרים והכבוד נדד לו לקן אחרת.

נקטנו שתי דוגמאות ממגוון רחב מאד בנושא ה’כבוד’, אך הן מספיקות כדי להסיק שהכבוד הזה ניתן רק לפי זמן או מקום או משתנה אחר ואם אחד מהם משתנה – הכבוד חלף הלך לו, ולכן הוא אינו נצחי.

יש כבוד שהוא ניצחי?

בל”ג בעומר חלה הילולת רבי שמעון בר יוחאי זיע”א, ‘הילולה’ היא בעצם יום הפטירה של אותו הצדיק.

ישנן הרבה התכנסויות של יהודים בעולם, חלקן אפילו הגיעו לעשרות אלפים ואולי אפילו למאות אלפים.

אך ידעתם שיש התכנסות קבועה של קרוב למיליון יהודים במקום אחד בתוך 24 שעות??

רבי שמעון בר יוחאי חי לפני כ-2,000 שנה, כל ימיו עסק בהתקדשות, לימוד תורה, תפילות, חיבור כתבי קודש נדירים, ביטול גזרות מעל עם ישראל, חסדים ומצוות לרוב, הוא עצמו אמר שבזכות הספר שהוא כתב ‘הזוהר הקדוש’ תבוא הגאולה. ספר שהתגלה לו בדרך שמיימית ולא רגילה. ניתן לקרוא באריכות בתולדות חייו.

כיום, כ-2,000 שנה אחר הסתלקותו לעולם הבא, עולים לקברו במושב מירון שבגליל העליון – כמעט מיליון איש (!!!) כל שנה ביום פטירתו.
עושים סעודות כיד המלך, שוחטים כבשים, שותים, שרים ורוקדים מרדת החשיכה ועד למחרת לאחר רדת החשיכה, לא כולל את אלו שנמצאים שם שבוע שלם ויותר לחגוג את המאורע.

במהלך כל שנות חייו זכה רשב”י לכבוד גדול, גם מהיהודים וגם משאר אומות העולם, אם כי עברו עליו לא מעט קשיים ומלחמות, אך אחרי פטירתו של הצדיק, כל עם ישראל חרט לדורות את היום הזה לשמחה שאין כמותה, לא חלילה ששמחים שהצדיק הסתלק, אלא ששמחים שהיה צדיק כזה גדול בעולם, והוא עצמו ציווה לשמוח ביום הזה והכריז: “עולו והתכנשו להילולא דבר יוחאי” שפירושו, בואו והתכנסו ליום ההילולה של הבן של יוחאי – הוא רבי שמעון.


בשנים עברו יהודים היו יוצאים למסע מיוחד חודשים רבים לפני ל”ג, רכובים על חמורים והולכים ברגלם, רק כדי להגיע להשתטח על קברו ביום ההילולה.
עד היום קרוב ל-2,000 שנה מקיימים עם ישראל את ההילולה הקדושה הזאת, גם במירון – מקום קבורתו, וגם בכלל מקומות היהודים בעולם. מכבדים עם ישראל את הצדיק הקדוש הזה שמסר חייו ונפשו למען עם ישראל.

מיותר לציין שכל חייו סלד מכבוד ובטח שלא רדף אחריו. והתקיים בו ההבטחה של חז”ל במסכת עירובין – “כל המשפיל עצמו – הקדוש ברוך הוא מגביהו. וכל המגביה עצמו – הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו. וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו”.

ראינו שיש כבוד שנתון למשתנים וגם זה בעיקר במשך חייו של אותו אדם, אך אחרי מותם – רק צדיקי הדורות זוכים שיכבדו אותם למשך אלפי שנים.
מהו כבוד אמיתי? גדול יותר? את זה תחליטו אתם…

יהי רצון שזכות רבי שמעון בר יוחאי תגן בעדנו ובעד כל עם ישראל, אמן.

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים