רבי גרשון אשכנזי בר יצחק מחכמי אשכנז, מגדולי המשיבים. היתה לו גם יד בחכמה הקבלה. חריף ובקי ובעל מידות תרומיות. נולד בקרקוב בשנת ה’שע”ח (1618) לערך, ונפטר בי’ באדר ב’ ה’תנ”ג (1693) בעיר מיץ. תלמיד הב”ח (רבי יואל סירקיס – בעל “בית חדש”) ורבי יהושע חריף (בעל “מגיני שלמה”). חתנו ותלמידו של הרב בעל “צמח צדק” (רבי מנחם מנדל קרוכמאל). ארבעים שנה שימש ברבנות בקהילות שונות, ובהן ניקלסבורג. אחר-כך היה רב ראשי במדינת אוסטריה. הקים ישיבה גדולה במיץ ובין תלמידיו הרבים נימנה רבי דוד אופנהיים.

חיבר ספרים רבים, והנודע שבהם: “עבודת הגרשוני” – שו”ת. כן חיבר: “תפארת הגרשוני” – דרשות על התורה; “חידושי הגרשוני” – הגהות וחידושי דינים על “שולחן ערוך” “יורה דעה”. בגין חריפותו, קרא עליו תלמידו רבי דוד אופנהיים את המאמר: “אילו נשתכחה ח”ו תורה מישראל, היה הוא מחזירה בפלפולו”. משנפטר, קיבלו עליהן קהילות רבות, כאות צער ויגון, שלא לשמוע קול נגינה שנה תמימה, אפילו בשמחות נישואין. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים