רבי נפתלי כ”ץ בר יצחק מחכמי אשכנז, פוסק ומקובל. נולד באוסטראה בשנת ה’ת”א (1645). נפטר בכ”ד בטבת ה’תע”ד (1719). היה בן למשפחת רבנים מפורסמת, מצאצאי המהר”ל (רבי יהודה ליווא) מפראג. בצעירותו נלקח בשבי בידי הטטרים אך נמלט. מילא את מקום אביו ברבנות סטפן ואחר-כך שימש ברבנות אוסטראה, בפוזנן ובפרנקפורט-דמיין.

בשנת ה’תע”א (1711) פרצה בביתו בפרנקפורט שריפה גדולה, שכילתה 500 בתים ברובע היהודי. השלטונות חשדו בו והעלילו עליו שלא הניח לכבות את האש, שכן ביקש לנסות את כוח הקמיעות שלו. הוא נאסר ואחר-כך שוחרר, אך נאלץ לעזוב את העיר. רבי נפתלי עבר לפראג לישיבתו של רבי דוד אופנהיים.

משנת ה’תע”ג (1713) ישב בברסלאו, לחם בשבתאות והכריז יחד עם ה”חכם צבי” (רבי צבי הירש אשכנזי) חרם על השבתאי נחמיה חיון. מאמציו לשוב לכהונת הרבנות עלו בתוהו, עקב התנגדות מלך פולין, אוגוסטוס, והוא עבר לאוסטראה, שם כיהן בנו רבי בצלאל כרב. לעת זקנה יצא לעלות לארץ-ישראל ובדרכו נפטר בקושטא. סיפורי מופת רבים נקשרו בשמו. נהג רבנותו ברמה ומשום כך נתקל לא אחת בהתנגדות ראשי הקהל ונאלץ לנדוד שוב ושוב. חיבר כמה ספרים בנגלה ובנסתר: “סמיכת חכמים”; “פי ישרים”; “קדושה וברכה”; “משך הזרע”; “שער נפתלי”. צוואתו שזכתה לפרסום ונדפסה מספר פעמים, מכילה הדרכה מוסרית והנהגות טובות. (אנציקלופדיה לבית ישראל)

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים