רבי שמואל סלנט בר צבי, מחכמי ירושלים, רב עדת האשכנזים ופוסק. נולד בשנת ה’תקע”ו (1816). נפטר בירושלים בשנת ה’תרס”ט (1909). אביו היה רב בכמה עיירות בליטא. למד בווילנה ואחר – כך בסלנט. הוסמך לרבנות על – ידי כמה מגדולי הדור. נישואיו השניים היו לבתו של רבי יוסף זונדל סלנט. לאחר נישואיו למד בוולוז’ין.

בשנת ה’ת”ר (1840) חלה בשחפת ועל – פי עצת הרופאים יצא לגור במקום חם בארץ – ישראל. בדרכו לארץ התעכב בקושטא, שם פגש בשר משה מונטיפיורי ונקשרו ביניהם קשרי ידידות. מונטיפיורי נהג להתייעץ ברבי שמואל בענייני התמיכות למוסדות הצדקה בירושלים. בשנת התר”א (1841) הגיע רבי שמואל לירושלים, שם פגש את חותנו.

בשנת ה’תר”ח (1848) נתמנה לשד”ר ויצא לערי ליטא ופולין לגייס כספים עבור הכוללים בירושלים. בשנת ה’תרמ”ח (1888) אבד מאור עיניו. אף שלא קיבל כתב מינוי רשמי לרבנות, נחשב למרא דאתרא ומנהיג הקהילה האשכנזית בירושלים. היה ממייסדי ישיבת “עץ חיים”, שאותה אהב וטיפח.

עמד בראש הוועד הכללי “כנסת ישראל”, שאיחד את הכוללים בירושלים, והיה הרוח החיה ויוזם הפעולות של הוועד. בזמנו רצו להקים “בית עקד ספרים למקרא” ויחד עם רבי אברהם אשכנזי, החכם באשי, ורבי מאיר אוירבך, חתם על כתב איסור. כן חתם על כתב איסור להקמת בית – ספר של חברת “כל ישראל חברים” (כי”ח).

הסתפק במועט וכשרצה גביר לבנות לו בית כיאה למעמדו – סירב. תחת ידיו עברו סכומי כסף גדולים לחלוקה למוסדות. החלוקה נעשתה באמונה ובידו לא נשאר מאומה, עד שלא הניח ליורשיו כל נכסים. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים