רבי צבי הירש חיות בר מאיר מחכמי פולין. רב, חוקר תלמודי ומחבר. נולד בברודי בשנת ה’תקס”ז (1806). נפטר בקליש בל’ בתשרי ה’תרט”ז (1855). כיהן כרב במספר מקומות. משנת ה’תקפ”ט (1829) כיהן כרב בזלקובה ובשנת ה’תרט”ו (1855) נקרא לכהן כרב בקליש. בתקופת כהונתו כרב, יצא חוק באוסטריה, הקובע שהרבנים צריכים לקבל תעודה המעידה על ידיעתם בפילוסופיה. מהר”ץ נבחן לפני חכמי אוניברסיטת לבוב וקיבל תעודה.

אביו היה שולחני [חלפן כספים] והוא לימדו שפות: גרמנית, צרפתית ואיטלקית. כן היתה לו ידיעה רחבה בחוכמות כלליות, אך רוב לימודו היה בתלמוד ובספרות הרבנית. למד תורה אצל רבי אפרים מרגליות ואצל רבי אלעזר לנדא בברודי. רוב חיבוריו עוסקים בחקירות ובביקורת.

מחיבוריו: “עטרת צבי” – מחקרים על יסודות התורה שבעל-פה, התרגומים והמדרשים; “דרכי הוראה” – על סמכות בתי-הדין וכוח חכמים בהתקנת תקנות; “מבוא התלמוד” – יסודות קבועים ועיקרים שונים שהנהיגו חז”ל בשני התלמודים, בהלכה ובאגדה; “שו”ת (שאלות ותשובות) מהר”ץ” – בשלושה חלקים: חלק א’ עוסק באפשרות הקרבת קורבנות בזמן הזה, חלק ב’ – מאמר “אמרי בינה” על אגדות בתלמוד, וחלק ג’ – “מנחת קנאות”, שבו יצא נגד אסיפות רבנים רפורמים באשכנז. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים