רבי משה אלשקר בר יצחק מחכמי ספרד, צפון אפריקה, מצרים וארץ ישראל. מגדולי הפוסקים, פייטן. נולד בספרד בשנת ה’רכ”ו (1466). נפטר בירושלים בשנת ה’ש”ב (1542). למד עם רבי שמואל ולנסי בישיבת זמורה שבספרד.

בשנת ה’רנ”ב (1492), כשגורשו היהודים מספרד, עקר לתוניסיה. הספינה שבה הפליג כמעט טבעה, ובהגיעו לחוף מבטחים כתב שיר תודה לה’ על הצלתו (“במה אקדם”). בשנת ה’ר”ע (1510), כשפלשו הספרדים לצפון אפריקה וחלק מן היהודים נלקחו בשבי, נמלט ליוון והתיישב בעיר פטרס, שם הקים ישיבה. משם נדד למצרים, ובשנת ה’רפ”ב (1522) נתמנה לדיין בקאהיר.

לאחר תקופה מסוימת עזב את העיר, כנראה בגלל יחס היהודים אליו, כפי שהתלונן באיגרת פיוטית לידידו הרלב”ח (רבי לוי אבן חביב). בעל סמכות בהלכה, ופסקיו צוטטו תכופות. התכתב בהלכה עם גדולי הפוסקים בדורו כרבי אליהו קפסאלי, הרלב”ח (רבי לוי אבן חביב) ורבי יעקב בירב, שהיה מבני הפלוגתא התקיפים שלו. לחולקים עליו השיב בלשון תקיפה וחריפה.

היה מצוי בקבלה, והדבר ניכר בפירושיו למסכת אבות, המצוטטים בספר “מדרש שמואל” לרבי שמואל אוזידה, וכן בפיוטיו. הוא החשיב את הרמב”ם (רבי משה בר מימון) כמורה גדול ביותר וצידד בדעותיו הפילוסופיות. על “ספר האמונות” לרבי שם טוב אבן שם טוב, הכולל התקפות חריפות על הפילוסופיה, וביחוד על הרמב”ם, כתב: “איך עמדו הראשונים על הספר הזה ולא גזרו לשורפו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת”. עסק רבות בפתרון בעיות של עגונות, שרבו בתקופת גירוש ספרד והנדודים שבאו בעקבותיו.

מחיבוריו: השגות על השגותיו של רבי שם טוב ב”ספר האמונות”; “גאון יעקב” – על טור “אורח חיים”; “שות מהר”ם אלשקר” – 121 תשובות (כולל גם חמישה מפיוטיו). כמה מפיוטיו נכללו בסידור התפילה. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים