רבי זליג ראובן בנגיס בר צבי נולד בשנת ה’תרכ”ד (1864) – נפטר בשנת ה’תשי”ג (1953).
למד בוולוזי’ן אצל הנצי”ב (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין) ואצל רבי חיים סולובייצי’ק.
בשנת ה’תרצ”ח (1938) עלה לירושלים ונתקבל כאב בית – דין של העדה החרדית. כשנפטר רבי יוסף צבי דושינסקי בשנת ה’תש”ט (1949) נבחר לרבה של העדה.
בחוכמתו הנהיג את קהילתו בדרכה העצמאית, הנפרדת מדרך המדינה הציונית שנתקיימה בארץ ישראל, אך ריסן את הקבוצה הקיצונית שבעדה “נטורי קרתא”. שימש גם כראש ישיבת “אהל משה”.
בזכרונו הפנומינלי ידע לציין מקורו של כל ציטוט בהלכה ובאגדה.

ספרו הנודע: “לפלגות ראובן” – “הדרנים” על הש”ס בשבעה חלקים. כתב פירוש לפסקי הרי”ף (רבי יצחק אלפסי), ודרשות שנותרו בכתב – יד. כמה ממאמריו בהלכה הופיעו בכתב – העת “תבונה”.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)   
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים