רבי דון יצחק אברבנאל בר יהודה מגדולי חכמי ספרד בדור הגירוש. מדינאי, פילוסוף, רופא ומפרש המקרא. נולד בליסבון בשנת ה’קצ”ז (1437). נפטר בוונציה בשנת ה’רס”ט (1508). קיבל חינוך יהודי שורשי. למד לימודי פילוסופיה וספרות קלאסית. עמד בקשרים הדוקים עם מלומדים נוצרים, והחליף עמם דעות בנושאים פילוסופיים ומדעיים. למד גמרא אצל רבי יוסף בר אברהם אבן חיון. בצעירותו כתב חיבור על “משלי” ועל יסודות הנבואה בשם “עטרת זקנים”.

בצעירותו נתן שיעורים בתורה בבית – הכנסת. כאביו רבי יהודה עסק גם בענייני כספים. לאחר מות אביו מילא את מקומו כשר האוצר של מלך פורטוגל אלפונסו ה – 5, וארגן את מימון הלוואותיו. בשנת ה’רמ”א (1481), עם מותו של המלך אלפונסו ועליית חואן ה – 2 לשלטון, אורגנה מרידה נגדו, ודון יצחק, שהואשם אף הוא בקשר, נאלץ לברוח, ובהיעדרו נידון למוות. הוא נדד לקסטיליה ושהה בסגורה, עיירה קטנה בסמוך לגבול פורטוגל. כיוון שהאשים את עצמו באסון שאירע לו משום ששירת כל ימיו מלך בשר – ודם, החליט להקדיש את חייו ללימוד התורה. ראשית, פנה לפרש את ספרי נביאים ראשונים, שהמפרשים שקדמו לו הזניחו, ובתוך ששה חודשים השלים את פירושו ליהושע, שופטים ושמואל. אולם במהלך כתיבת פירוש ספר מלכים נקרא לשרת את מלך קסטיליה, פרדיננד, ואשתו איזבלה. לאחר שנחתמה ההחלטה על גירוש יהודי ספרד, בשנת ה’רנ”ב (1492), ניסה דון יצחק לשווא לשנות את ההחלטה. דון יצחק ויתר על הון עתק ששילם כמקדמה למלך פרדיננד על חשבון גביית מסים, וכתוצאה מכך הותר לו להוציא סכום קטן: 1000 דוקאטים זהב וכמות של כסף מן הארץ.

בגירוש הכללי הפליג דון יצחק לנאפולי, שם השלים את פירושו לספר מלכים. אולם כפי שאירע לא אחת בחייו נקרע דון יצחק בין שאיפתו ללימוד התורה וכתיבת פירושיו, לבין החובות המדיניות שהוטלו עליו על – ידי מלכים שונים. ואכן בנאפולי נקרא דון יצחק לחצרו של פרנטה ה – ו מלך נאפולי, שימש אצלו בתפקידים דומים לאלה שמילא בספרד, והתמיד במישרתו זו גם בחיי יורשו אלפונסו ה – 2. בשנת ה’רנ”ד (1494) נכבשה נאפולי בידי הצרפתים, ביתו של דון יצחק נהרס, וספרייתו הגדולה שהובאה מספרד, הושמדה. דון יצחק נסע למסינה ומשם לקורפו, שם השלים את פירושו לספר ישעיהו.
עם נסיגת הצרפתים מממלכת נאפולי שב לשם דון יצחק, ובשנת ה’רנ”ו (1496) השלים את פירושיו לספר דברים, להגדה של פסח (“זבח פסח”), ולפרקי אבות (נחלת אבות”). בתקופה זו חיבר את ספריו העוסקים בגאולה: “מעייני ישועה”; “ישועות משיחו”; “משמיע ישועה”. סיכום השקפותיו הדתיות – פילוסופיות מובא בפירושו ל”מורה נבוכים” לרמב”ם (רבי משה בר מיימון), ודיוניו במאמרי הרמב”ם מובאים בספריו “שמים חדשים”, “ראש אמנה” ו”מפעלות אלקים”. בסוף ימיו התיישב דון יצחק בוונציה, שם היה מעורב במשא – ומתן כלכלי בין הסנאט של ונציה למלכות פורטוגל, ובמקום זה השלים את פירושיו לירמיהו, תרי – עשר, בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר. נפטר בוונציה ונקבר בפדואה. בגלל הרס בית – הקברות לא נודע מקום קבורתו. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים