מכירים את הסיטואציה שאתם נתקלים בחיוב של חז”ל שאין לכם מושג איך ניתן לקיים אותו?

כמו למשל הרבה ששואלים איך אפשר לחייב ‘ואהבת לרעך כמוך’, הרי האהבה היא לא דבר שאנחנו שולטים בו?! (ככה נדמה לאדם) זה דבר שהוא מבפנים, מתוך הלב. אז איך אפשר לחייב אותי לאהוב מישהו?

פסח בפתח…

וגם בפסח שוב אנו נתקלים בחיוב כזה, “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים” (פסחים קט”ז).
איך אני יכול לראות את עצמי שיצאתי ממצרים? מה לי ולמצרים? זה היה לפני אלפי שנים! בחיים לא ראיתי אפילו מצרי אחד. ואם תגיד לי שאני יודע מה היה שם?! גם זה בקושי, יש אינספור מדרשים שמתארים מה קרה שם ואני לא יודע אפילו טיפה מהם, חוץ מזה שאני חושב שעם ישראל בנה שם את הפירמידות (שגם זה אגב לא נכון, הם נבנו בתקופה אחרת לגמרי ולא ע”י עם ישראל בכלל).

אז אני יהודי פשוט שמאד רוצה לקיים את מה שרבותינו ציוו עלינו, כי ברור שהם לא יצוו דברים סתם, מאחורי הציוויים של חז”ל יש חכמה אלוהית אינסופית. איך אני יכול לקיים ציווי שכזה?

ברוך השם אלוהי ישראל שנתן לנו צדיק גדול כמו רבי נתן מברסלב. אחרי שנציץ מה שהוא אומר על כך, נבין שאין סיכוי שלא לקיים את האמירה הזאת ואפילו נראה שאנחנו מקיימים את הציווי הזה מבלי לשים לב בכלל.

רבי נתן מסביר שאדם שרוצה להתקרב ליהדות עובר את אותו תהליך שעם ישראל עבר שיצא ממצרים:
הוא רוצה לצאת מהטומאה אל הקדושה, זה בדיוק כמו עם ישראל הקדוש שרצה לצאת ממצרים הטמאה – לארץ ישראל הקדושה. הוא מחפש איזה מנהיג, רב, מורה דרך שידריך ויקרב אותו, יוציא אותו מאותה טומאה, זה היה משה רבנו שהוציא את עם ישראל. וכשהוא מתחיל להתקרב קצת, רואה שיש בדרך ‘לא מעט’ בלבולים ומחשבות רעות, במצרים זה היה פרעה וכל הצבא המפחיד שלו שרדה ורדף אחרינו. וגם הוא כמו עם ישראל מרגיש שהכל סוגר עליו מכל הצדדים ואין לו לאן לברוח, וכאילו כולם עומדים כנגדו ולא נותנים לו להתקרב, כמו אותו הרגע שהמצריים מאחורי עם ישראל וים סוף עוצר אותו מול עיניו.
אז מתוך ייאוש היהודי שמשתוקק ל-ה’ מנסה להעיף מבט אחורה, למקום והדרך חיים שממנה הוא בא, אולי שמה היה עדיף? בדומה לקבוצות שהיו בעם ישראל שרגע לפני שנבקע הים רצו לחזור למצרים.
אך מהר מאד הוא מבין שלחזור אחורה פירושו – הרבה יותר בלאגן. אז שוב מביט קדימה אוזר כוחות ו… עוד פעם רואה ים של חומות מקיפות וחוסמות אותו מכל הצדדים.

בנקודת השבירה הזאת, כמו מבפנים, בטבעיות פורצת צעקה פנימית עמוקה – הצילו!! אבא!! תעזור לי!! אבא שבשמיים תרחם עליי, אני בסך הכל רוצה להתקרב אליך!
זה הרגע שעם ישראל צעק ל-ה’ מול הים, ולא התייחס למחסום שמולו אלא נכנס לתוך המים!
ושלא נתבלבל שהים נבקע מיד… רק אחרי שעם ישראל כבר היה בתוך המים והמים הגיעו להם עד לאפם – רק אז נבקע הים.

עוברים כמה ימים, והשקט שב למעונו של ידידנו המתחזק ומתקרב ל-ה’. יש תקופה שלווה וטובה.
נו טוב, ברוך ה’ את הגל הזה עברתי.

זהו? סיימתי איתו? הוא לא יחזור שוב?
אז לא בדיוק… כבר אמר ה’משורר’ “גל רודף גל ונשבר… גם אתה לפעמים”
ושוב חוזר חלילה – הצדיק מושיט יד, בלבולים, מחשבות, מחסומים, צעקה, נשימה לרווחה.

עם ישראל עבר בתוך הים, וכמו שאתם יודעים הים נסגר על המצריים. אבל מה? פה זה נגמר?
עם ישראל המשיך לעבור תלאות קשות במדבר, שלא היה מים, ולא היה לחם, והייתה מלחמה עם עמלק וכו’ וכו’.

אז מה אתם אומרים? אפשר להרגיש שיצאנו ממצרים?
החיים לא פשוטים, והדרך לקדושה כמו לארץ ישראל היא בכלל לא חלקה. להפך – מלאה בניסיונות וקשיים. כמו שרבנו שליט”א ראש הישיבה אמר: “החכמה בחיים לא לנצח, אלא להתמודד!”
צריכים להמשיך ולהמשיך ולהמשיך להילחם, ואף פעם לא לחזור אחורה.
הלוואי שנזכה כולנו ללמוד את כל ההלכה הזאת שרבי נתן שם מאריך על כל הנושא הנ”ל, זה נמצא ב”ליקוטי הלכות”, הלכות שילוח הקן הלכה ד’ סעיפים ד-ו.

נעלה קטע קטן משם כדי לסיים עם טעם טוב:
מי שרוצה לכנוס לעבודת השם יתברך, הוא בחינת יציאת מצרים ממש… וזה מוכרח לעבור על האדם בכל זמן ובכל דור ודור, כמו שאמרו רבותינו ז”ל: “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”, כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואחר-כך, וכל המלחמות לכבש ארץ- ישראל וכל מה שעבר עלינו אחר-כך, הכל כאשר לכל, עובר על כל האדם הרוצה לזכות לחיי עולם, שבהכרח שיעבור עליו כמה מיני מלחמות בלי שעור; ובכל עת שרוצה להתעורר ולהתחזק בעבודת השם, אזי מתגברים בכל פעם ביותר, בפרט בההתחלה, שזה בחינת “תיכבד העבודה” וכו’ הנאמר בהתחלת גאלת מצרים. כי הסטרא- אחרא (היצר הרע), כשרואה שבא צדיק אמיתי בחינת משה ורוצה להוציא את איש הישראלי מגלות נפשו, הוא מתגרה ומתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו על העולם הזה והתאוות והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב להשם יתברך. ..”

“…“דבר אל בני ישראל ויסעו”, שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים, ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל; וכן עשו, שנכנסו בים עד חוטמם, כמו שאמרו רבותינו ז”ל, היינו שלא הסתכלו כלל על המים הזידונים השוטפים, רק הלכו לבטח דרכם ועסקו בעבודתם בתורה ותפילה בתוך התגברות שאון גלי הים שהם המחשבות והבלבולים, ולא הסתכלו לאחוריהם כלל רק עשו את שלהם. ואז כשראה השם יתברך חוזק לבבם, שאינם מניחים עבודתם בשום בלבול שבעולם, אף-על-פי שכבר נכנסו במים עד חוטמם, אזי חמל עליהם השם יתברך ובקע הים מפניהם, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כי כן הדבר כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך לדרכו בתפילתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו כלל, אזי פתאום הם מתבטלים ממילא לגמרי ממש כמו הים שנתבטל לפני ישראל ונתהפך ליבשה…”

יהי רצון שנזכה להיות חזקים ועקשנים בדרכנו להתקרב אל ה’ ולא להתייאש לעולם אמן כן יהי רצון.

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

1 תגובה