יוסף בן יעקב אבינו, בכור בניה של רחל.
חי 110 שנים ונפטר בשנת ב’ש”ט (1451 לפה”ס).
נקרא על – ידי אמו בשם יוסף, “לאמר: יסף ה’ לי בן אחר”, או כי “אסף אלקים את חרפתי” (בראשית ל, כג-כד).

נקרא גם יהוסף (תהילים פא, ו), שכיוון שקידש שם שמים בסתר במעשה אשת פוטיפר, זכה שהוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש – ברוך – הוא (סוטה י, ב).

הוא מכונה יוסף הצדיק (כתובות קיא, א).
יוסף היה דומה ליעקב בקלסתר פניו ונולד מהול כמוהו (בראשית-רבה פד, ו).

יעקב נטל את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, אבל לייחוס המלכות – נחשב יהודה לראש (דברי-הימים-א’ ה, א-ב).
יעקב “אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקנים הוא לו, ועשה לו כתנת פסים” (בראשית לז, ג).
בשל כך שנאו אותו אחיו ושנאתם גברה כאשר סיפר להם יוסף את חלומותיו, ובמיוחד כאשר סיפר להם את החלום על השמש, הירח ואחד – עשר הכוכבים המשתחווים לו, שעניינו – כי ימשול על אביו ועל אחד – עשר אחיו.

כשהלכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם, שלח יעקב את יוסף לשאול בשלומם.
כאשר אחיו ראוהו מרחוק, התעוררה השנאה בליבם והם חיפשו דרך להורגו.

לאחר שראובן ויהודה הצילוהו ממוות, שמוהו אחיו בבור והתגלגלו הדברים עד שנמכר למצרים, לפוטיפר סריס פרעה.
יוסף מצא חן בעיני פוטיפר והוא מינהו על ביתו.
אשת פוטיפר ניסתה לפתות את יוסף לדבר עבירה, אבל יוסף עמד בצדקו.

אשת אדוניו העלילה עליו כי הוא רצה לעבור עבירה והוא הושם בבית הסוהר.

בבית הסוהר נודע יוסף כפותר חלומות, והוא נקרא אל פרעה, כדי לפתור את חלומותיו על שבע הפרות הרזות, שבלעו את שבע הפרות השמנות, ועל שבע השבלים הדקות והשדופות, שבלעו את שבע השבלים הבריאות והמלאות.

בפתרון החלום, בישר יוסף לפרעה על שבע שנות שובע שיבואו למצרים, ולאחריהן – שבע שנות רעב. כהקדמת תרופה למכה, הציע יוסף לאסוף תבואה במשך שנות השובע, לצורך שנות הרעב. פרעה קיבל את הפתרון ואת הצעת יוסף. הוא מינה את יוסף למשנה למלך.
אירוע זה היה כשיוסף היה בן 30.
כדי לארגן את הממלכה ולהכינה לקראת שנות הרעב, קיבץ יוסף לאוצר המלוכה את התבואות שנשארו משנות השובע ומכרם בשנות הרעב.

הרעב היה כללי בכל הארצות הסמוכות למצרים וגם בארץ כנען, מקום מושבם של יעקב ובניו.
בין הבאים לשבור בר במצרים, היו גם אחי יוסף, חוץ מבנימין שנשאר עם אביו, יעקב.

בהגיעם למצרים ובבואם לפני יוסף הכירם יוסף, אך הם לא הכירוהו. הם השתחוו לפניו ויוסף ראה בזה את התחלת התגשמות חלומותיו.
הוא התנכר אליהם, דיבר עימם קשות, האשימם בריגול ואילצם לחזור אל אביהם ולהביא את בנימין, ואת שמעון אסר כבן ערובה.
לאחר משא ומתן בין האחים עם יעקב אבינו, הסכים שבנימין ירד עימהם למצרים.

כשבאו אחיו לפני יוסף לא היה יכול להתאפק, התוודע אליהם ואמר: “אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה” (בראשית מה, ד).
עם זאת, ניחם את אחיו באומרו כי כל המאורעות שעברו עליו, היו בשליחות ה’, “כי למחיה שלחני אלקים לפניכם… לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה” (שם, ז).
אחר – כך ציווה יוסף את אחיו לעלות אל יעקב אביהם, לבשר לו כי הוא חי ולהורידו אליו.
יעקב ירד עם כל יוצאי חלציו למצרים ויוסף הציג את אביו ואת אחיו לפני פרעה, שנתן להם אחוזה בארץ גושן.

יוסף לקח לאשה את אסנת בת פוטיפרע, שילדה לו את מנשה ואת אפרים.
משני בנים אלו התפלגו שני שבטים, מנשה ואפרים, הנמנים בין שאר השבטים, כדברי יעקב: “ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים… לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי” (שם מח, ה), “בחשבון שאר בני הם, ליטול חלק בארץ איש כנגדו” (רש”י שם).

לפני מותו ציווה יוסף את אחיו: “פקד יפקד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה” (שם נ, כה).
בצאת בני ישראל מארץ מצרים , העלה משה רבינו את עצמות יוסף (שמות י”ג, יט) והוא יוסף הצדיק נקבר בשכם.(יהושע כד, לב).

(אנציקלופדיה לבית ישראל)  
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים