זכריה בן יהוידע הכהן, כהן ונביא בימי יואש בן אחזיהו מלך יהודה (שמת בשנת ג’ק”א / 659 לפה”ס). במצוות המלך יואש רגמו אותו למוות באבנים בחצר בית ה’ (דברי – הימים-ב’ כד, יח – כב). נהרג בעזרת כוהנים (ירו’, תענית ד, ח). הדבר היה כאשר רצה יואש להכניס צלם להיכל וזכריה מנע זאת בגופו, ואז הרגו (מדרש שיר – השירים ג, ב).

חז”ל מנו שבע עבירות שעברו ישראל באותו יום; “הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וחללו את ה’, וטמאו את העזרה, ושבת ויום הכיפורים היה” (איכה-רבה ד, טז). את הפסוק במגילת איכה “אם יהרג במקדש ה’ כהן ונביא” (ב, כ) דרשו חז”ל על זכריה (יומא לת, ב). במותו אמר: “ירא ה’ וידרש” (דברי – הימים – ב’ כד, כב).
ב
גמרא מסופר, שלאחר שכבש נבוזראדן את ירושלים מצא דם עולה ורותת בחצר בית – המקדש, וכששאל של מי זה, השיבו לו בתחילה שזהו דם של הקורבנות, וכשבדק ולא היה דומה לדם בעלי – חיים נאלצו לספר לו את האמת. נבוזראדן אמר: “אני אפייסנו” ועמד ושחט על דמו של זכריה את הסנהדרין, פרחי כהונה ותינוקות של בית רבן ועדיין לא נח הדם, ושאל לדמו של זכריה האם רצונו שיאבד את כל העם, ואז נח דמו (גיטין גז, ב; סנהדרין צו, ב; איכה – רבה שם). (אנציקלופדיה לבית ישראל)

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים