דוד בן ישי המלך השני בממלכת יהודה וישראל.
ראש שושלת מלכי בית דוד.

החל למלוך בשנת ב’תתפ”ד (876 לפה”ס) בהיותו בן 30, ומלך 40 שנה.

נולד בשנת ב’תתנ”ד (906 לפה”ס) – נפטר בו’ סיון שנת ב’תתקכ”ד (836 לפה”ס).

תולדותיו מפורטים בספרים שמואל, מלכים א’ ודברי – הימים א’.

היה בנם הצעיר של ישי ונצבת בת עדאל.

משפחתו השתלשלה מבועז, הוא אבצן שופט ישראל, מבני שבט יהודה, שאותו בירך יעקב אבינו: “לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו” (בראשית מט, י).
ואכן, דוד היה בן הדור ה – 10 לפרץ בן יהודה בן יעקב אבינו ומצאצאי מרים אחות משה ואהרן.

מובא במדרש שהקב”ה הראה לאדם הראשון את כל הדורות.
כשראה את דוד שהוקצבו לו רק שלוש שעות חיים – החליט לתת לו במתנה שבעים שנה מחייו, ואמר; “רבונו של עולם, יפיות זו, מלכות וזמירות הללו, נתונות לו במתנה שבעים שנה, שיחיה ויהא מזמר לפניך” (ילקוט שמעוני, בראשית מא).

דוד הצטיין מנעוריו בתכונות שהכשירוהו להיות מלך – היה “ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר, ואיש – תאר וה’ עמו” (שמואל-א’ טז, יח).
בנעוריו היה רועה צאן.
כ”יודע נגן” נלקח לבית המלך שאול לנגן לפניו כש”סרה רוחו” של המלך, ונעשה לנושא כליו מבלי ששאול ידע כי דוד נמשח בסתר על – ידי שמואל להיות ממלא מקומו של שאול המלך.
בהיותו עם שאול התחבב דוד על העם, ואילו שאול איבד את אהדת העם ו”רוח ה”‘ סרה ממנו.

במלחמה בפלישתים הבטיח שאול לתת את בתו למי שיכה את גולית.
דוד היה היחיד שניסה כוחו בכך, ועשה זאת בשם ה’.
הוא הרג את גולית ונשא לאישה את מיכל בת שאול.

שאול, שחש שדוד עומד לרישתו, החל להתנכל לו.
בשעה שדוד ניגן לפניו ניסה שאול להורגו בחנית שבידו, ומשנמלט דוד ניסה שאול ללוכדו ולהוציאו להורג.
דוד ניצל מידי חותנו, פעם בעזרת אשתו מיכל ופעם בעזרת גיסו, יהונתן בן המלך, שאהב את דוד אהבת נפש.

דוד נאלץ לברוח מביתו וממשפחתו, לנוב עיר הכהנים, לגת הפלישתית ומשם למדבר יהודה, שם עמד בראש ארבע מאות לוחמים ובתוכם בני בית אביו, שנרדפו, כנראה, גם הם על – ידי בית המלך.
גדודו של דוד גדל לשש מאות נפש ועימם נלחם נגד עמי הסביבה שתקפו את ערי יהודה.
מעמדו התחזק כשהצטרפו אליו גד הנביא ואביתר בן אחימלך הכהן, שבעזרתם יכול היה לשאול בעצת ה’.

שאול רדף אחרי דוד גם בהיותו במדבר יהודה ואף שהיתה לדוד אפשרות לפגוע בשאול פעמים מספר, לא עשה זאת, כי “משיח ה’ הוא”.
דוד נאלץ לבקש את חסותו של אכיש, מלך גת, אולם גם כשהתיישב עם גדודו בצקלג, השכיל לנווט דרכו באורח עצמאי, תקף את העמלקים והשיב את הנפש והרכוש ששבו מישראל.

לאחר מות שאול בקרב בהר הגלבוע, ראה דוד את עצמו מתאים לעמוד בראש המלכות, שהרי שמואל הנביא משתו למלוכה, אולם אבנר בן נר, שר צבא ישראל, המליך את מפיבושת בן שאול, ורק שבט יהודה, שבטו של דוד, המליך עליו את דוד.

דוד ישב בחברון שבע שנים עד שמלכות יהודה וישראל נכונה בידיו, כאשר לאחר רצח מפיבושת באו כל שבטי ישראל חברונה והמליכוהו עליהם.

לאחר המלכתו הקים דוד את צבא ישראל, שבראשו עמדו גיבוריו, ויצא למסע כיבושים. הוא גבר על הפלישתים וכבש מידיהם את גת ובנותיה, היכה את הדדעזר, מלך צובה, הכניע את ארם – דמשק והביס את חנון בן נחש, מלך בני עמון, ואת עמלק באדום.

צבא ישראל מנה אז 288,000 חיילים.
ככל שהצליח דוד במלחמות הכיבוש, כך באו עליו מלחמות מבית.
אבשלום בנו מרד בו וכמעט שעלה בידו למלוך תחת דוד.
שבע בן בכרי עורר את הניגודים בין יהודה לישראל וקרא לישראל: “אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי” (שמואל – ב’ כ, א).
בסוף ימיו מרד בו בנו אדניהו בן חגית.

לדוד היו שבע נשים: אחינעם היזרעאלית, אביגיל, מעכה, חגית, עגלה, אביטל ובת – שבע.

לפני מותו הכתיר דוד את שלמה בנו מאשתו בת – שבע למלך על כל ישראל.
דוד נענש על שלושה מעשים בהם טעה, והם היחידים במשך כל ימי חייו:
מקרה אוריה החתי, שאף -על פי שלא היה בכך חטא ממש, עשה דוד תשובה עליו, ואמרו חז”ל: “כל האומר דוד חטא – אינו אלא טועה” (שבת נו, א);
מניין בני ישראל, שגרם למגפה שבמהלכה מתו שבעים אלף מישראל;
חלוקת השדה בין מפיבושת לציבא עבדו המלשין בדבר שקר.

דוד יזם את בניית בית – המקדש, ואף שנאסר עליו לבנותו, מפני שבמלחמותיו נהרגו בני אדם, הוא נקרא על שמו; “מזמור שיר חנכת הבית לדוד” (תהילים ל, א).

חז”ל מספרים: “כשבנה שלמה את בית – המקדש, ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים, דבקו שערים זה בזה.
אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה.
פתח ואמר: ‘שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד’ (תהילים כד, ז)… ולא נענה.
כיוון שאמר: ‘ה’ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך’ (דברי – הימים – ב’ ו, מב) מיד נענה.
באותה שעה נהפכו פני כל שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל העם וכל ישראל שמחל לו הקב”ה על אותו עוון” (שבת ל, א).

זכרו של דוד נשאר לדורות כ”דוד מלך ישראל חי וקיים”, “מלכא משיחא”, “נעים זמירות ישראל” – מחבר ספר תהילים ועושה משפט וצדקה לכל עמו”.

שמו נזכר במקרא למעלה מ – אלף פעם.

גם לקץ הימים תיכון מלכותו, כאמור בדברי הנביא ירמיה “לא יכרת לדוד איש ישב על כסא בית ישראל” (לג, יז).

גם יחזקאל הנביא ניבא: “ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם” (לז, כד).

(אנציקלופדיה לבית ישראל)   
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים