אבי האומה הישראלית, האדם הגדול בענקים, הראשון שהגיע לאמונה בא-ל אחד והפיצה על פני תבל כולה תוך עמידה בנסיונות קשים, כשהוא משמש דוגמה לדורות באהבת החסד שלו ובעשיית צדקה ומשפט.

נבחר על ידי הקב”ה להקים מזרעו את העם היהודי, וזכותו הגדולה וברית הנצח שכרת עם הקב”ה, עומדת עד היום.

בנו בכורו של תרח. נולד בארם נהרים בשנת א’תתקמ”ח לבריאה (1812 לפה”ס). מתחילה נקרא שמו אברם, אחר-כך שונה שמו ע”י הקב”ה לאברהם. שני אחיו היו נחור והרן. שם אמו אמתלאי בת כרנבו (ב”ב צא, א).

עוד בהיותו בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו (יבמות לב, א)מתוך התבוננות בבריאה ובנפלאותיה הגיע למסקנה המתבקשת כי “יש מנהיג לבירה” (הקב”ה מנהיג העולם) וכי על האדם לעובדו.

אברהם בז ולעג לעבודת האלילים, שהייתה נהוגה בזמנו.
כשהעמידו אביו בחנות הצלמים אשר לו, שיבר את הפסלים וסיפר לאביו שהפסל הגדול שבר את חבריו.
כשהגיב אביו באי-אמון, לעג לו אברהם על אמונתו בפסל דומם.

אברהם שטח את אמונתו לפני בני דורו וקרא להם להתנער מעבודת האלילים ולדבוק באלוקי האמת.
הדבר לא נשא חן בפני המלך נמרוד והוא השליכו לכבשן האש, אך אברהם ניצל בנס והלך עם כל משפחתו לחרן.

אברהם נשא לאשה את שרה בת הרן אחיו, ויחדיו המשיכו במלאכת הקדש בחרן – אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים (ב”ר לט, כא).

הקב”ה נתגלה שם אל אברהם לראשונה, ציווהו ללכת אל ארץ כנען ובישר לו כי הוא נבחר על ידו להיות אב לגוי גדול, אשר בו יתברכו כל משפחות האדמה (בראשית יב, א-ג).

אברהם נטל את כל משפחתו ורכושו ואת לוט בן אחיו ופנה ללכת לארץ כנען – נכנס אליה מצפון והדרים לשכם ואחר כך לבית אל.
“והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה… ויקרא בשם ה’ א-ל עולם… עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחיבר בו ספרים” (רמב”ם, ע”ז א, ג).

אברהם מהווה גם דוגמה לכל באי עולם במידת החסד העמוקה שאותה הוא מגלה לכל.
ביתו היה פתוח לכל אורח, והוא קבעו על פרשת דרכים והתקין בו ארבעה פתחים לארבע רוחות השמים והם קוראים וממתינים למי שנזקק למזון, ללינה וללווייה.
“לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: ‘וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם! (סוטה י, ב).

מאלף סיפור התורה על אברהם ביום השלישי למילתו, יום הכאב הקשה של המילה, והיה אותו היום חם ביותר ובאו לבקרו שלשה מלאכים בדמות אנשים.
טרחתו של אברהם באורחיו, הכבוד וההשתדלות שבהם נהג, הם אות ומופת לקיום מצוות הכנסת אורחים.
במהירות ובזריזות נאפו עוגות, נשחטו בהמות ובושלו לשונות הבקר, כאשר אברהם עצמו משרת ומגיש לפניהם (בראשית יח, א-יד).

נוסף על חשיבות פועלו הגדול של אברהם, להפצת האמונה בה’ אצל בני דורו, בתולדות העם הישראלי נקבע כאביו מולידו, אשר בצדקו, באהבתו וביראתו את ה’ זכה כי שם ה’ יחול על זרעו וכי העם הנולד ממנו הוא נושא בשורת האמונה בה’ עד עולם, עד קץ הימים בהם יכירו האומות כולן במלכות ה’.

בהתגלויות חוזרות ונשנות מבשרו הבורא כי ארץ ישראל תינתן לזרעו לירושת עולם.
אף שאברהם ושרה עקרים היו, ונמנע מהם עד גיל זקנה ושיבה פרי בטן, הבטיחו ה’ כי בן יוולד לו, והוא שימשיך את דרכו של אביו.

הבטחות אלו נכרתו בברית בין הבתרים, שבה נתבשר אברהם כי בניו עתידים להיות גרים בארץ לא-להם, שם ישועבדו בעינויים קשים משך 400 שנה עד שיצאו משם ברכוש גדול וישובו לארץ ישראל.
אברהם נצטווה לקבוע בגופו את אות הברית, היא ברית המילה, אשר תהווה חותם הכר ומזכרת לדורות הבאים, להבטחותיו של הקב”ה לאברהם ולזרעו אחריו.
אברהם ניגש למלא את ייעודו על-ידי שציוה “את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” (בראשית יח, יט).
מדעת עצמו הגיע אברהם לכל סודות התורה וקיימה כולה עוד לפני שניתנה, הנהיג ישיבה והרביץ בה תורה לכל דורש (יומא כח, ב).
כן תיקן את תפילת שחרית (ברכות ז, ב).
יחד עם זאת, קיים אברהם את הציווי “קום והתהלך בארץ” בכך שהכשיר תחת השראה רוחנית כל מקום ומקום לקלוט את הבנים העתידים לחיות בארץ בבחינת “מעשה אבות סימן לבנים” (רמב”ן בראשית יג, יז).

אברהם אבינו שנא עוול, ודרש מלוט שייפרד מעליו כאשר פרץ סכסוך בין רועי מקנה אברהם ורועי מקנה לוט, כשרעו עדריהם בשדות זרים.
לוט נפרד מעל אברהם ועבר לגור בסדום, אך כאשר נשבה לוט במלחמת ארבעת המלכים נגד החמשה, רדף אברהם אחרי המלכים, הכה אותם ושחרר את בן אחיו (בראשית יד, א טז).
כשגילה ה’ לאברהם כי עתיד הוא להפוך את סדום ולהחריבה, פנה אליו אברהם בתפילה תקיפה: “חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט”.
הקב”ה הבטיחו שאם יימצאו בעיר עשרה צדיקים לא יחריב את העיר (בראשית יח, כג-לג)

כאמור, היו שרה ואברהם חשוכי בנים.
בראות שרה כי לא ילדה לאברהם, הביאה לו את שפחתה הגר “אולי איבנה ממנה”.
כאשר הרתה הגר לאברהם ועקב כך החלה לזלזל בשרה, עינתה אותה שרה והיא ברחה מביתה, אך בהתגלות מלאך ה’ שוכנעה לשוב וילדה לאברהם את ישמעאל (בראשית פרק טז).
הבטחת ה’ כי, ייוולד לאברהם בן משרה לא איחרה להתגשם, ולאחר ששלושת המלאכים הבטיחו כי בתוך שנה עתידה ההבטחה להתקיים, פקד ה’ את שרה – והיא אז בת 90 שנה ואברהם בן 100 שנה – בבן שנקרא יצחק (“צחק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי”).

כשגדל יצחק חששה שרה מהשפעתו הרעה של ישמעאל ומפני דרישותיו, לירושת אברהם, ותבעה מאברהם לגרשו יחד עם אמו מביתו.
הקב”ה חיזק את דברי שרה והבטיח לאברהם “כי ביצחק יקרא לך זרע”. ואכן, ישמעאל גורש, ומאז נקבע יצחק כממשיך ירושת אברהם הרוחנית.

מעמדו של אברהם כאבי האומה ניתן לו על-ידי הקב”ה לאחר שניסה ובחן את נאמנותו אליו. “עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם” (אבות ה, ג).
גולת הכותרת לנסיונותיו היה ניסיון העקדה, כאשר נצטווה על-ידי הקב”ה לקחת את יצחק בנו יחידו ולהעלותו קרבן על אחד ההרים.
אברהם קיים את הציווי בזריזות וללא שהיות. כשעמד לבצע את השחיטה עצרו מלאך ה’, ומנעו מן המעשה ברגע האחרון: “כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני” (בראשית כב, יב).
מסירות נפש זו של אברהם נקבעה לדורות בנפש האומה, והיא העומדת עד עולם כזכות להם ומוזכרת בתפילות הימים הנוראים, מתוך בקשה, כי יכבוש ה’ כעסו מעלינו כשם שכבש אברהם רחמיו מבנו. 

מיד לאחר עקדת יצחק, כשנודע הדבר לשרה, לא עמד לה כוחה נשמתה פרחה ויצאה בטהרה.
אברהם קברה במערת המכפלה שבחברון, שאותה קנה מבני חת.

אברהם זכה לראות את נכדיו יעקב ועשו, שהיו בני 15 במותו.
כן זכה לראות את ישמעאל בנו שב בתשובה כאשר מת אברהם בשיבה טובה בשנת ב’קכ”ג (1637 לפה”ס) והוא בן 175 שנה.
אמרו חז”ל “אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואומרים אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה” (ב”ב צא, א).

(מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)  
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים